ספירת העומר לנשים – דרגת האשה גבוהה משל האיש

הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פרק ז' סע' כד) פוסק שאשה לא צריכה לספור ספירת העומר, מפני שזו מצוות עשה שהזמן גרמא. התורה תלתה את המצווה הזו ביום הבאת העומר, יום הבאת העומר תלוי ב"ממחרת השבת", והשבת היא קבועה בתורה – חמישה עשר בניסן – אז יש לך זמן קבוע בתורה לספירה. ומכיוון שכך, כל מצווה שזמנה קבוע בתורה, והזמן גורם אותה, נשים פטורות ממנה. יש אומרים שספירת העומר לא ממש נקראת שהזמן גרמא, מדוע? מפני שהיא עצמה לא ממש תלויה בזמן מסויים אלא בדבר נוסף – מצוה אחרת, שהיא התלויה בזמן. אבל היא עצמה לא תלויה בזמן. התורה אמרה "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה", אז לכן נשים חייבות בספירת העומר. למעשה, אנו הספרדים נוהגים כדעת הרמב"ם וכדעת מרן בשולחן ערוך שספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות.
ממילא, אם אשה רוצה לברך על ספירת העומר יהיה אסור לה לברך כדעת הרמב"ם וכדעת מרן, כי הם סוברים שכל מצווה שהאשה פטורה ממנה אם היא רוצה לקיים אותה, רשאית לקיים את המצווה, וגם יש לה על זה שכר אם היא מקיימת, אבל את הברכה אסור לה לברך משום שאם היא פטורה איך היא יכולה לומר "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" והיא לא מצווית? נשמע כמו דבר שקר! ולכן אסור לה לברך במקום שאינה חייבת לקיים את המצווה.
לכן, אשה שרוצה לספר ספירת העומר סופרת לדעה זו בלי ברכה.
דעת רבינו תם ידועה, שסובר רבינו תם שאשה יכולה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא. המחלוקת אינה רק בספירת העומר, זו מחלוקת רחבה מאד על כל המצוות שהזמן גרמן, כמו סוכה, לולב, שופר וכו'. כל המצוות הללו לדעתה רמב"ם ומרן אסור לנשים לברך עליהן, ואילו לדעת רבינו תם אשה יכולה לברך כדי לקיים את המצוות הללו, והאשכנזים נוהגים כדעת רבינו תם. גם לגבי ספירת העומר הרבה אשכנזים נוהגים שהאשה מברכת וסופרת את העומר בכל לילה ולילה, כמו האיש – מקפידים ומהדרים במצווה הזו, כדי שגם האשה תוכל לקיים את המצווה הזו בהידור ולקבל על זה שכר.
לפי המקובלים, לא טוב שאשה תספור ספירת העומר. לא רק שלא חייבת לספור, אלא גם לא צריכה לספור, זה לא התיקון שהיא צריכה לתקן.
ידוע בקבלה שהנשמה של האשה גבוהה משל האיש. תגיד את זה לארגוני הנשים שמחפשים למצוא שוויון זכויות. הן חושבות שהנשים בדרגה נמוכה וצריך להשוות אותן לאנשים. אילו היה בהן דעת והיו מבינות שנשים בדרגה יותר גבוהה אז לא היו פותחות פה. הנשים בדרגה גבוהה יותר מהאנשים. הנשמה של האשה באה מעולם גבוהה יותר. האיש בא מעולם העשיה, האשה באה מעולם הבריאה, זה עולם גבוה יותר. בעולם העשיה צריך לעשות כל מצוות עשה שהזמן גרמא, צריך לעשות את כל המצוות האלה כדי לתקן ולהשלים את תיקון נפשו, רוחו ונשמתו, הוא שייך בעולם שיש בו עשיה כדי לפעול את הפעולות הנצרכות איך שקבע בורא עולם בחוקי הבריאה נצרך האיש לעשות את הפעולות הללו.
האשה נמצאת בעולם גבוה יותר שם הפעולות הללו לא נדרשות. שם היא כבר מתוקנת, הנשמה שלה נמצאת במקום גבוה שבעולם ההוא הפעולות אינן נצרכות, הן כבר נפעלו ונעשו. לכן האשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא.
אותו הדבר לעניין זה של ספירת העומר, האשה לא שייכת בעניין הזה, זה תיקון שהאיש זקוק לו לטהרת נפשו, האשה כבר יש לה את דרגת הטהרה הזו מאליה, ולא זקוקה לזה. לכן גם אינה צריכה, בדבר שאינה צריכה – לא תעשה, הדבר מיותר לחלוטין, זוהי דעת המקובלים.
תאמר את זה בבקשה לנשים שיבינו כמה ערכן רב ונשגב, כמה ערכן חשוב, זו האמת האמיתית של היהדות. יש חושבים שהיהדות חס ושלום, חס ושלום, יש לה איזו הסתכלות נמוכה על האשה. ההפך הוא הנכון.
ידוע גם כן מן הזוהר הקדוש כמה מעלת האשה גבוהה מאד. הזוהר אומר שבשעה שהכלה נכנסת לחופה, הכלה עצמה נעשית מרכבה לשכינה. השכינה נמצאת בחופה, איפה היא נמצאת? כביכול על הכלה. הכלה היא כביכול הכסא, מרכבה של השכינה. לא על החתן – על הכלה. דווקא על הכלה.
גם בגמרא (קידושין לא:) אנחנו רואים דבר דומה. כתוב שרב יוסף כשהיה שומע את צעדי אמו שהיתה עולה במדרגות היה אומר "איקום מקמי שכינה דאתיא", אני אקום לפני השכינה שבאה. לא כתוב את זה בגמרא על אביו שנכנס, אף על פי שאביו כבודו רם, אבל על האמא נאמר שהשכינה באה, איקום מקמי שכינה דאתיא. "עקרת הבית – אם הבנים שמחה" (תהלים קיג ט). זו דרגה גבוהה מאד שיש לה לאשה שהיא זו שהשכינה נמצאת בבית בשבילה.
גם אצל שרה אמנו נאמר אותו עניין. "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו" (בראשית כד סז) מה היה בשרה אמו, מה היה באוהל של שרה אמו – ענן קשור על האהל, לא של אברהם – של שרה. נר דולק מערב שבת לערב שבת – לא אצל אברהם, אצל שרה. ברכה מצויה בעיסה – אצל שרה. האשה היא מקור הברכה לאדם, כמו שהגמרא (יבמות סב:) אומרת "כל השרוי בלא אשה – שרוי… בלא ברכה" "שרוי בלא שמחה… בלא תורה, בלא חומה", הרבה דברים חשובים ונשגבים יש לאדם בזכות האשה. ולכן המצווה שלנו בחג לשמח את הנשים גם כן. אתה חייב, זו חובה, זו מצוות עשה. "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך", "ושמחת אתה וביתך" גם ביתך צריכה לשמוח, גם אשתך צריכה לשמוח, אשתו זו ביתו, גם היא צריכה לשמוח בחג. הגמרא אומרת במה משמחה? בבגדי צבעונין, במיני תכשיטין, ככה צריך לשמח את האשה. במה שמשמח אותה. האיש מה משמח אותו? בשר ויין, זה מה שמשמח את האיש. האשה מה משמח אותה? תן לה בשר ויין, לא צריכה את הדברים הללו. מה היא רוצה? תן לה בגדי צבעונין, תן לה תכשיטים. לכן, חובה על האיש לשמח את אשתו ברגל. ולקטנים, הילדים הקטנים גם כן חובה על האבא לשמח אותם. תקנה להם מה שמשמח אותם. מה משמח את הילדים הקטנים? שוקולד, סוכריות, קנה להם מה שמשמח אותם, כדי שגם הם ישמחו בחג. זה המצווה החשובה שלנו של החג הזה.
ובכל זאת, לעניין ספירת העומר המנהג אצלנו הספרדים הוא שהנשים אינן סופרות את העומר ותבואנה על שכרן ב"שב ועל תעשה- עדיף".