מהי גאולה וכיצד אדם זוכה לה?

….כל המצב של החורבן מהו? זהו מצב בו אדם חושב שהכל תלוי בעצמו. זה החורבן, שאדם תולה ב"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אז הקב"ה אומר לו כחך ועצם ידך עשו את החיל? בבקשה, יקומו הנערים וישחקו לפנינו. תעשה לבד, אתה יכול לבד, אני משאיר לך את הדברים תנהל אותם לבד….
…יוצא שהגאולה פירושה שאדם סומך על הקב"ה מאה אחוז בלי שום אחוז או פרומיל אחד אפילו שסומך על עצמו. כמו שאומרת המשנה בסוף סוטה שבזמן משיח, אימתי ישראל נגאלין? כשעם ישראל יגיעו להבחנה שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים – באותה שעה נגאלין….
לחצו על "הצג את ההמשך" לקריאת השיעור המלא.


הגמרא אומרת שכשאדם מכין סעודה צריך להשאיר פאה בשולחן זכר לחורבן. כמו שבבית כאשר מסייידים משאירים בפתח אמה על אמה לא מסוייד ולא צבוע, זכר לחורבן, כך כעושים סעודה גדולה משאירים פאה בשולחן. מקום שהיה ראוי להשאיר בו מגשים או מיני מאכלים משאירים אותו ריק, פנוי. כך שכל אחד יבוא ויראה קרחת בשולחן יתהה "מה זו הקרחת עצמו", משום שזה לא נראה מתאים, והתשובה – זכר לחורבן.
כותב הגאון יעב"ץ בספר "מור וקציעה" שלו שביום פורים לא צריך להשאיר פאה בשולחן. אתה ממלא את השולחן מכל טוב, כיד המלך, למה? כי כתוב "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
והדברים צריכים ביאור, כמובן. מה זה שייך אם צריך לבסומי שלא ישאיר פאה בשולחן זכר לחורבן?
התשובה היא: כשנתבונן ונעמיק בדברים, כל המצב של החורבן מהו? זהו מצב בו אדם חושב שהכל תלוי בעצמו. זה החורבן, שאדם תולה ב"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אז הקב"ה אומר לו כחך ועצם ידך עשו את החיל? בבקשה, יקומו הנערים וישחקו לפנינו. תעשה לבד, אתה יכול לבד, אני משאיר לך את הדברים תנהל אותם לבד.
ואז כשהוא במצב של לבד, הפסוק אומר "הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא אלוקים בצבאותינו". כשנחרב בית המקדש הסתלקה השכינה, נשארנו לבד, בעצמנו. נסמכנו על כחנו, נהיה חורבן. בחורבן ביתר קרה אותו הדבר. בר כוכבא שהיה גיבור חיל, גיבור גדול, היה יוצא למלחמה היה מכה ברומאים מכה גדולה ולא היו יכולים לעמוד מולו. היה לו צבא גיבורים, לא היו יכולים עליו. מה עשה? כוחו עלה לראשו, אדם שמרגיש מעמד כה גדול וכח עצום – הוא משתגע. אמר "רבונו של עולם – הלא אתה אלוקים זנחתנו – ולא תצא אלוקים בצבאותינו!" דוד אמר את זה עם סימן שאלה, הוא אמר את זה עם סימן קריאה. אל תתערב, רבונו של עולם, תשאיר לנו לעשות את העבודה. אל תתערב לרעתנו – אנחנו מסתדרים לבד.
באותו היום התהפכה כל המלחמה. הוא נפל בידי האויבים ונהרג, והם באו והחריבו את כל ביתר והיתה שם שואה נוראה. על מה? על שאמר "כחי ועצם ידי", תן לי להסתדר לבד. יוצא שכל החורבן הוא שאדם סומך על עצמו.
אבל כשאדם מבוסם ולא יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. באותה שעה, האם הוא סומך על עצמו? ראשו מסתובב, הוא לא יודע באותה שעה מה זה לסמוך. לא סומך לא על עצמו ולא על אף אחד. הוא "יצא" מעצמו, כי ה"לבסומי" הזה הוא ביטול ה"אני", אין לו "אני" באותה שעה. כשבן אדם אין לו אני באותה שעה, אז הקב"ה מושיע אותו. כל עוד אדם אומר "אני" ו"אני" ו"אני", אז הקב"ה אומר לו: "אני" – תעשה לבד. קח ותעשה לבד. אבל כשאדם מוציא את ה"אני" אז קודשא בריך הוא תופס שלטון.
שם ה' הוא שם אדנות, כשמוציאים את הד' משם ה' מה נהיה? אני. הד' הזה, כתוב בפסוק "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי". מה זה "דלתותי"? אדם הראשון שחטא הוא גרם ש"דלתותי" נפלו. מה זה דלתותי? שתי דל"תים (האות ד') נפלו. ד' אחת נפלה משם אדנ"ות ונשאר "אני", ד' שניה נפלה משם שד"י ונשאר "שי". ביחד, האני והשי ביחד חבר את שניהם, נהיה "השאני", הנחש השיאני, הוציא את שתי הדל"תות ונשאר השיאני. אומר הקב"ה "אשרי שוקד על דלתותי" להחזיר את הדל"תים למקומן. את הד' הראשונה לשם אדנות ואת הד' השניה לשם שד"י, ואז הקב"ה נמצא איתו. "שוקד על דלתותי לשמור" על תורתי יום יום. על ידי שעושה כן מחזיר את הדל"תים למקומן. זה כשאדם מבטל האני שלו – הדל"ת חוזרת למקומה.
יוצא שהגאולה פירושה שאדם סומך על הקב"ה מאה אחוז בלי שום אחוז או פרומיל אחד אפילו שסומך על עצמו. כמו שאומרת המשנה בסוף סוטה שבזמן משיח, אימתי ישראל נגאלין? כשעם ישראל יגיעו להבחנה שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים – באותה שעה נגאלין.
כל עוד שאומרים "פלוני יעשה לנו", אם יהיה ראש ממשלה זה; אם תעשה כך אז יצא כך; תשים את האלוף הזה, תשים את הרמטכ"ל ההוא, תשלח את צה"ל לפה או תשלח את צה"ל לשם… כל עוד שחושבים שאנחנו יכולים לעשות הקב"ה אומר: רוצים לעשות? תעשו, בבקשה. אבל ברגע שאנחנו אומרים "אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים", אז מיד אבינו שבשמים בא וגואל.
כשאדם ב"בסומי" כזה, אין לו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים. באותה שעה הוא שכח מעצמו, הוא כבר לא יודע "כחי ועצם ידי", הוא לא יודע אם הוא עשיר או עני, הוא לא יודע כלום. הוא בעצם בטל את העצמיות שלו לגמרי ונשען על אבינו שבשמים במאת האחוזים. אז – זו הגאולה. זה כבר המצב של הגאולה. ולכן בפורים לא צריך להשאיר זכר לחורבן. אין זכר לחורבן בפורים. למה? "עד דלא ידע". אין לנו דעת, אנחנו לא סומכים על עצמנו בפורים. על מי אנחנו סומכים? על אבינו שבשמים. ואם אנחנו סומכים על אבינו שבשמים – מייד נגאלים.
יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.